15 שנים ללכתה של אסתי אחותי, אור גדול בחיי

אסתי, או כפי שקראנו לה אסתיקי, הייתה אור ענק בחיי מאז שאני זוכר את עצמי.

למרות שהוריי אהבו מאוד והשתדלו להיטיב עימי, הייתה לי ילדות מאתגרת.

להבנתי, זה נבע מהפער בין הדרך שבה הם חשבו שנכון לחיות את החיים לבין מה שהתאפשר לי כילד חולמני, לא מרוכז, שמתקשה להשלים משימות ומדאיג מאוד את הוריו: "מה יהיה איתו?"

ואסתי… אסתי הייתה קוסמת.

עד היום אני מתקשה להבין איך ילדה כל כך צעירה הפליאה לראות אותי, להבין אותי, ולהושיט לנשמתי לב ויד באופן בלתי נתפש.

נניח שהייתי צריך להכין שיעורים בחשבון, עברית ותורה. אחרי התרגיל הראשון כבר הייתי נתקע, בוהה, חולם, מדמיין עולם ללא שיעורים שבו הכל מצליח לי.

ואז אסתי הייתה מתיישבת לידי בחיוך, מניחה עליי יד אוהבת ושואלת "מה שלומך?", ומיד שלומי היה מחייך.

היא הייתה מבקשת שאספר איך פתרתי את התרגיל הראשון, ובזכותה פתאום הייתי קולט שיש תרגיל שכן פתרתי (משהו שלא ראיתי כי הייתי שקוע בערמת השיעורים שעדיין לפני). היא הייתה מציעה שנערוך הפסקת התאווררות - הפסקות שאהבתי כל כך ושהרגשתי דרכן שהיא רואה אותי ואת צרכיי.

מכינה לי פטל או כוס מים, מספרת לי על קשיים שלה (עד היום איני יודע אם כולם היו אמיתיים - אבל הם בוודאי עזרו לי להרגיש שאני לא היחיד בעולם עם בעיות).

היא הייתה מתייעצת איתי בנושאים שונים - וזה חיזק אותי מאוד. פתאום הייתי אחד 'שיכול לעזור לה', שדעתו נחשבת, שיש לו מה לתרום - לאחותי הכל כך מוצלחת.

הבוקר, בהליכה, נפל לי אסימון.

הוריי היו עסוקים כל הזמן בעתיד: איך יִגַדְּלוּ ילד שיצליח בחיים, איך יתמודד עם אתגרים, איך ימצא עבודה. הם ראו מציאות של 0 או 100 - הכל או לא כלום, שחור או לבן - כמו שקורה לאנשים שחיים בהישרדות. ואני… אני מאוד הקשיתי עליהם. מאמציהם נהיו רבים יותר ופחות גמישים.

ואסתי? היא תמיד לקחה אותי אל הרגע הזה:

לאן להפנות עכשיו את תשומת הלב? מה אני מעדיף? מה כדאי לנו לעשות עכשיו?

לאורך השנים אני יוצר כלים ומעביר אותם הלאה - ונפל לי האסימון שרבים מהם חוויתי לראשונה דרכה. בכל פעם שראתה אותי, הושיטה יד, והציעה דרך אחרת להיות בעולם. ובעצם היום אני נותן לכלים האלה שם, אורז מחדש - ומעביר הלאה.

מחר, אחרי האזכרה, נערוך חידון לכבודה ולזכרה. נכדיה - שלא זכו להכיר אותה - יענו על שאלות אודותיה. מי שמשיב נכון זוכה לחלק את המתנות לשאר המשתתפים.

זה מרגש אותי בכל פעם מחדש, ואיזו זכות שיש לי אפשרות לשתף אתכם.