כשהסמארטפון אוחז את הבנאדם

אתמול, בעודי צועד בסיבוב ההליכה שלי, זיהיתי גברת מוטרדת מאוד ניצבת בפינת הרחוב.

פניה חמורות וצווארה שלוח לְפנים בנוקשות.

בימינה אוחזת - לופתת בחוזקה טלפון נייד ובשמאלה שקית נייר ממנו מבצבץ סוודר.

אני יוצר עימה קשר עין אומר לה "שלום".

היא מביטה בי ומניעה את ראשה לשלום קטן וחשדני.

אני שואל אותה האם אני יכול להציע לה משהו.

היא משיבה לי "מה?"

"האם את מסכימה לרגע אחד להעביר את הטלפון לשמאלך ואת שקית הנייר לימינך?"

היא מעבירה.

עכשיו אני שואל אותה "איך זה מרגיש לך?"

היא מסתכלת עלי ועל הידיים שלה ומשיבה לי:

"מוזר".

"ואיך עוד זה מרגיש?" אני שואל.

היא שוב מתבוננת בידיים וגם עושה תנועות בהן היא "שוקלת" כל אחד מהחפצים מספר פעמים.

"מצחיק" היא אומרת לי. "זה מצחיק".

אני משיב לה שגם אותי זה מצחיק. מאחל לה יום טוב וממשיך לי בדרכי.

היא קוראת - צועקת אחרי "מי אתה בכלל?!"

תוך כדי הליכה, אני מסתובב וצועק לה בחזרה: "סתם מישהו שראה אישה מוטרדת ורצה להקל עליה".

בעצם מה שצד את עיני - היה ששני אזורים בגוף נמצאו אצלה בלחץ מאוד גדול: המתח האדיר שבפניה והלפיתה האדירה בה ידה החזיקה את הטלפון (עד כי נראה היה שהסלולרי - הוא זה שאוחז אותה!)

אינטואיטיבית שיערתי שיש קשר בין הפנים הדְאוגות לבין הטלפון האחוז בעוצמה רבה.

ואז בא לי הרעיון "בקטנה" לנסות לנתק את החיבור המתוח בינה לבין - מקור הטרדה, העומס הרגשי והמתח - הטלפון הסלולארי ש(נראה היה לי) כי הוא זה שמחבר אותה למקור סבלה.

וכך, היא שחררה את לפיתת הטלפון, המתח בפניה רפה, והיא ביצעה את ההחלפה הפשוטה.

כיף לגלות כיצד באמצעות פעולה קטנטנה ניתן ליצור חוויה של הקלה.

ובעצם זהו כל הסיפור - ברגע אחד של אמצע החיים.

ואיך אתם מחוללים שינוי בקרב הסובבים אתכם, העומסים את טרדות העולם על שכמם?

והאם אתם מרשים לעצמכם לעשות זאת גם בחיוך וב"קטנה"?

לימים מאירים מאוד,
בני

אני מצרף כאן סיפור ותיק של מפגש נוסף שהיה לי בהליכה. לקריאתו ניתן ללחוץ כאן »
וגם סיפור של מפגש מסוג אחר לגמרי. לקריאתו ניתן ללחוץ כאן »

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: