מסעו של הקוקר ספנייאל

תשמעו סיפור.

אתמול הייתי בג'ננה יוקדת (סוג של נאחס עיקש במיוחד).

אדם שאני מאוד מעריך התנהג באופן שפגע בי מאוד.

כל הניתוחים, העיבודים וההבנות שערכתי עם עצמי לא עזרו לי.

כשהסכין תקועה בבטן ובלב - הראש מתקשה להיכנס לפעולה.

זוגתי (או בעברית "שתחייה") ראתה שאני מתהפך על זה שוב ושוב, אמרה לי כי יש לה רעיון עבורי:

"אתה הרי מסייע לאנשים לגלות את עוצמותיהם, את המחצית המלאה של הכוס.

במקום להסתובב תקוע ועצבני - מה דעתך לעשות תרגיל:

שב רגע ומפה לעצמך את כל הסגולות, האיכויות והדברים הטובים שיש בבן אדם הזה - כפי שאתה מלמד אחרים לעשות בעצמם".

הסתכלתי עליה כמו הכלב קוקר ספנייאל - שמביט בבעליו שעה שהוא מנסה לפענח את כוונותיו.

אבל היא הסתפקה בתשובה מקיפה ומנומקת - "תנסה".

אחרי שהבנתי כי לא אחלץ ממנה רעיון מוצלח יותר, התיישבתי והתחלתי לכתוב לעצמי את פירוט מעלותיו וסגולותיו של האיש.

כבר במילה השלישית קלטתי שמשהו זז בתוכי.

במילת הפרגון השמינית שכתבתי, הג'ננה שבתוכי בהחלט הרגישה פחות יוקדת. ואחרי שורה או שתיים נוספות חשתי כאילו חומות (ה)ברלין שבתוכי עוברות תהליך של המסה.

תוך כדי כתיבה גיליתי שאני גם מרשה לעצמי להפסיק להיות קמצן.

אם בתחילה כתבתי רק את העובדות הבולטות אודותיו; בהמשך, עם המסת החומות, בהדרגה השתחררה לי הלסת הקפוצה, התרווחתי בכסא והרשיתי לעצמי להיזכר בצחוקים, בהומור ובראש הנהדר שלו.

תוך זמן קצר התהפכו היוצרות.

מצאתי עצמי במצב שהפכתי להיות גאה על כל סגולה ואיכות נוספת שמצאתי בו והעליתי מיד על הכתב.

אני בהחלט מאמין שאם היה פותח את הדלת באותו רגע - יתכן מאוד שזה היה הולך לחיבוק.

נשמע לכם שאני מגזים?

בסדר. אני מרשה.

גם אם תנקו מע"מ ובגדול מהסיפור - עדיין יישארו בו עוצמות, חוויות ותוצרים שכלל לא היו צפויים עבורי מראש - כשהייתי עם מבט הקוקר ספנייאל בעיני ובנשמתי.

ממליץ לכם בחום למצוא שעת כושר ויעד אנושי ראוי, ולתרגל.

לגמרי מותר - על בטן מלאה או ריקה. ובעיקר שיהיה לשמחות ענקיות וליצירת אוהבים ואהבות רבות מאוד,

אשמח מאוד למי שיעז לתרגל בענק ויבחר לשתף בחוויות ובגילויים.
בני

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: