מסדנה טובה לסדנה נפלאה

החיים על שפת הבריכה משתנים לחלוטין ברגע הקפיצה למים.
לא משנה כמה תכננו, דייקנו והקפדנו על הפרטים - ברגע שהחלה הסדנה מתחילות גם ההפתעות.
ובעצם בהיבטים מסויימים - סדנה היא מערכת היחסים - שלנו המנחים עם ההפתעות שמזנקות (או מחייכות) עלינו ולקראתנו.
ישנם מגוון של גורמים שמרוממים ומחריבים סדנה, שהופכים אותה לאסון או לניצחון.
היום אתייחס להפתעות הבלתי צפויות, אך מחוייבות המציאות. אלו שכל מנחה סדנה פוגש.
סדנה היא למידה חווייתית בקבוצה, ואמורה לקחת את המשתתפים מנקודה א' לנקודה ב'.
אחת מחוויות השיא של הסדנה, היא המפגש המפתיע עם תקלה, עם אירוע בעייתי שמאיים או מגביל את ההתקדמות המתוכננת.
ברגע זה מתחיל להיות מעניין. כל המנמנמים מתעוררים, העיניים נלטשות,  ההקשבה מתחדדת, הישיבה מזדקפת, הצוואר נמתח ולכולם ברור כי התחילה ההופעה. יש תמורה בעד הכרטיסים ששולמו, גם אם להופעה מעט שונה.
"אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו". (רבי אילעאי)
מדוע?
כי ההנחה היא שבכל אחד מאירועים אלו - רגע האמת הגיע.
וברגע המבחן הזה - המשתתפים הצופים במחזה עומדים לגלות מהי האיכות האמיתית של מנחה הסדנה.
מה קורה לו כשהדברים משתבשים, מהו כוח המילים שלו - במבחן המעשים, ועד כמה הוא באמת ישדר שהוא Walk His Talk.

כעת המנחה נבחן מחדש, נבדקות יכולות התעשתות, התגובה והאלתור ואולי בעיקר - כישורי ההובלה והמנהיגות שלו לתפקד כשהאדמה רועדת, סדר היום משתבש ומוגדר מחדש באופן מפתיע, ואולי גם בניגוד לתכנון המקורי.

והמנחה - מה איתו?
ברגעים אלו המנחה חווה פעמים רבות חוויות של חירום.
הוא חש מצוקה גופנית ורגשית שעשויה להיות דומה לחוויות במצבים של רעידת אדמה, המצאות תחת הפגזה, או חוויה של תאונת דרכים (לא עלינו).
כל מערכות הגוף נדרכות. ברגע החירום הלשון יבשה, הנשימה רוטטת, הדופק בשמיים, רמות ה- CO2 מזנקות, החשיבה מתערפלת  וחוויית הסטרס משתלטת עליו ואופפת אותו.
ועכשיו ברגע זה לנהל סדנה? להצליח להדביק את הריסות רעידת האדמה, לחלץ נפגעים, למלט את עצמו בשלום ולנסות להגיע למקום מבטחים. יש דבר כזה?
מאיפה מתחילים?
כשמכינים יחידה לתפקוד בחירום, כשעורכים אימון מנטלי לספורטאים וכשמכינים מנחה ומרצה לקראת סדנה, הרצאה והופעה, תמיד נכלל גם פרק של הכנה מנטלית.
בהכנה המנטלית אנחנו תמיד מְתַרְחֵשִׁים את מגוון ההפתעות והתקלות אליהם נרצה להיערך. מפרקים אותן למרכיבים ולפרודות ואז עורכים סימולציה של 'תרחיש הייחוס' הצפוי.
מכיוון שההפתעה תמיד מפתיעה, וקשה לצפות מה יתרסק ויקרוס, ההכנה המנטלית מתמקדת גם בהיכרות עם החוויות הגופניות הייחודיות לכל מרצה ומנחה.
נפעל שייטיב להכיר את תגובות החירום הייחודיות שלו (כשהוא מצטרד, רועד, הופך לחיוור, מתייבש הגרון) .
בהמשך לכך נשאף שילמד מהם הדברים המסייעים לו ברגעים אלו (למשל: להאט, להניח יד על הבטן, לשבת, לנשום לרווחה, ללגום מים לאיטו, לשאוף דרך האף ולנשוף ארוכות דרך הפה (מקטין רמת הפחמן הדו חמצני המשדר לנו חירום ומעלה רמת החמצן היוצר רגיעה) וכך הלאה.
כשהמנחה מכיר את תגובות החירום הייחודיות שלו ומפתח את כישורי ניהול והטבת תגובות החירום שלו - הוא מקטין את משך המשבר וחוסר האונים, ומקצר את משך החזרה לתפקוד אפקטיבי שלו כאדם וכמנחה הסדנה.

בכל פעם התרגול, הלמידה ויישום לקחיה, 'יעלו קומה' ברמת המורכבות ובמגוון התרחישים.
כשאנחנו מתרגלים מיומנות זו שוב ושוב המנחה מפתח מעין חיסון. הוא רוכש מעין נַסְיוּב, המגן עליו מפני הארס של העקיצה או ההכשה, שמפעם לפעם עוצמת השפעתם קטנה.
ככל שההכנה מתקדמת והמנחה הופך למיומן יותר, התרגול כולל גם התייחסות אל ה'אסון כיתרון'.
הוא מפתח את כישוריו להוביל למידה של: 'בלב הקושי נמצאת ההזדמנות'  (או 'בעיות הן - הזדמנויות בתחפושת') ובעצם ירכוש יכולת לתרגם את האירוע המאיים והמפתיע, להזדמנות מנהיגותית מהמעלה הראשונה עבורו. ליישם את מה שהתאמן ורכש במגוון מיומנויות (כשהתכונן לרגע המבחן) -  להיות המרגיע, המסביר, מאיר העיניים, נותן הלגיטימציה לבהלה ולתגובות שנוצרו בעקבותיה, והדרכה כיצד ניתן להיטיב את המצב.
ועתה, אחרי שהפך חסרון ליתרון, והחזיר לידיו את ההובלה ממקום מכיל, מארגן מציאות, מרגיע ומכוון, יהיה לו הרבה יותר קל לתרגם אנרגיה פוטנציאלית לאנרגיה קינטית, ולהפוך את ההתרחשות המאתגרת להזדמנות נהדרת ללמידה ולצמיחה.

בני מרגליות, מנחה הקורס 'השפעה בקדמת הבמה' יועץ ארגוני בכיר, מאמן להצלחה ומכשיר מאמנים, מנחים ומרצים 0559195633.

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: