להיות אמירי אזרחי
זהו סיפור שמעולם לא סיפרתי אותו. אפילו לא לעצמי.
כיצד הגעתי להיות מי שאני היום?
לפני 39 שנים חיי השתנו.
הייתי תלמיד כתה יוד בתיכון "בליך" ברמת גן וחבר בשכבת "אדיר" בשבט צופי רמת חן.
נער בישן, חסר בטחון, בעל דימוי עצמי ירוד, ומאוד מחפש את עצמו ואת מקומו...
ובאחת מצאתי מגדלור בחיי.
כיצד זה קרה?
בקיץ שבין כתה יוד - ל י"א, השכבה שלי נסעה להדריך בירוחם.
התארחנו שם ב"גרעין רֵעִים" של הצופים שארגן קייטנה של ילדי המקום, ולמשך שבוע השתלבנו בהדרכתה.
את הקייטנה ריכז "אמירי אזרחי" שהיה חבר בגרעין.
הוא הוביל אותה באופן שהקסים אותי.
המנהיגות, האותנטיות ויכולת הניהול שלו היו כל מה שרציתי להיות; והוא עשה זאת בענווה, מבלי להרים קול ובאופן שהאחרים התמגנטו אליו והלכו אחריו.
מבלי לומר מילה לאיש הבנתי ש"אני רוצה להיות הוא".
החלטתי שגם אני אערוך שנת שרות בגרעין רעים, אשכלל את יכולת המנהיגות וההשפעה שלי, ובעיקר סוף סוף - אמצא לי מקום בחיי וארגיש שאני מישהו.
עד הלילה הזה, 39 שנים אחרי, לא נתתי לעצמי הסבר מדויק - שזה היה המנוע שהביא אותי לשנת שרות בגרעין רעים במצפה רמון, להיות חלק מקומונה פעילה יוזמת ותורמת.
ומספר שנים אחר כך ליזום ולרכז פעילות המכשירה תלמידי י"ב בדרום הארץ - להתנדבות לשנת שרות בעצמם.
הלילה הבנתי כי הנער הזה, עימו לא העזתי להחליף ולו מילה אחת לאורך השבוע בו הדרכנו בקייטנה, היה מגדלור ששינה את חיי, ואִפְשֵׁר לי להדליק מגדלורים משמעותיים נוספים בחיי ובחיי אחרים.
אני מזמין גם אתכם לאתר "אמירי אזרחי-ם" ערכיים, רגשיים, אחרים...(כאלו שזמינים לכם, ואולי אחרים שפחות).
אולי גם אתם תוכלו להפכם למגדלורים בחייכם, ולטפח את עצכם ואת חייכם לאורם ובאמצעותם.
לחיים ממומשים מאוד,
בני