וורטיגו

לפני שנים, ארעה תאונה כואבת בבסיס טייסות האפאצ'י של חיל האוויר.

בתאונה הטרגית נספתה מחצית צוות ההקמה של הטייסת, והאבדה הייתה קשה מאוד.

כשהגעתי לתפקיד היועץ הארגוני בבסיס, הסבירו לי כי בעצם למי שהטיס את טיסת התובלה היה וורטיגו.

הוא לא האמין למכווני המטוס, והתעקש לטוס הפוך, עד להתרסקות המחרידה.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, גם אני סבלתי היום מוורטיגו.

הוזמנתי להרצות את הרצאתי "אופטימיות מעשית - הופכים תשוקה להצלחה", לקראת ראש השנה, לבכירי "צוות".

בדרך למקלחת שלפני היציאה, אני מציץ ביומן ורואה כי בכלל ההרצאה אמורה להיות מחר.

אני "מבין שזו טעות יומן" ופותח גם את הזמנת העבודה החתומה, ושוב "חוזרת על עצמה אותה טעות".

בשני המקומות, לגמרי מצוין כי ההרצאה מתקיימת מחר. למי מאמינים?

אני משוכנע כי הצדק עימי, ומצד שני, זה קרב של שנים מול אחד.

האם באמת הרוב קובע?

באותן השניות מבזיק בי אירוע תאונת צוות ההקמה של טייסת האפאצ'י הראשונה.

למרות שברור לי כי "המכוונים צודקים", וכי עלי להאמין ליומן ולהזמנה החתומה, משהו בי נשאר חסר מנוחה.

אני "לא מצליח לוותר לעצמי", ממשיך לחשוש כי האירוע מתקיים היום, וכי לא יהיה גבול לפדיחה, כשדווקא אני - המרצה המיועד, בוחר להבריז.

מתקשר למנהל האירוע. הוא מרגיע אותי, מדבר בשבחם של המכוונים, ובחיוך מציע שאתאפק עוד יום, ושבאמת נפגש מחר.

המדהים הוא, שעד לאותו הרגע, ולמרות שלכאורה העובדות היו בהירות כשמש בצהרי היום, לא יכולתי להרפות מהחשש שאחז בי.

רק דבריו המרגיעים עשו את העבודה. וודאות נינוחה התפשטה בי.

האם גם לכם קורה שאתם חווים, או יוצרים וורטיגו משלכם? כיצד אתם ממציאים אותו? ולמי אתם פונים בבקשת עזרה כשהוא שולט בכם?

אני נזכר ברומן ההרפתקאות הנפלא של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום", וכיצד טעות "וורטיגלית" :) בת יום, הפכה את היוצרות - לסיפור של ניצחון.

מישהו רוצה יום במתנה?

שנה טובה מאוד,
בני

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: