היערכות ליום שאחרי - כיצד לסייע לילדינו שחוזרים מהמלחמה?

שלום חברים,

סִפרתי לכם כי פתחנו קבוצה להורים שילדיהם מצויים במלחמה.

אתמול ערכנו את המפגש המרגש השני עם ההורים הגיבורים.

במפגש עלתה במלא עוצמתה שאלת חזרת הבנים מהמלחמה, ובעיקר ההתחבטות - כיצד לסייע לילדים - חיילים, ששבים מהתופת, שראו מראות קשים וספגו חוויות מטלטלות, ואולי אף חורטות ומצלקות. כיצד?

בכדי לרכוש כלים, נעזרנו בין השאר ב"עקרון הרציפות" (עליו כתבו גם הפסיכולוגים נחי אלון וחיים עומר).

הקדמה קצרה:

אם בעבר היה מקובל לאשפז מי שחווה חוויות מטלטלות בשדה הקרב וסבל מתגובות פוסט טראומטיות, הרי שכיום מקובלות גם גישות אחרות.

בין השאר מיושמת גישה המסתמכת על "עקרון הרציפות":

במקום לבודד את החייל בבית החולים, ולטפל בו על ידי מומחים, עד שיחלים, מציעה גישה זו לערוך פעילות אקטיבית המסייעת לחייל לשמר ולשחזר רציפויות חיוניות בחייו.

עקרון הרציפות מציע להחזיר את החייל שחווה חוויות קשות ליחידה, ולסייע לו להיטיב את מצבו תוך כדי תפקודו בה.

נדגיש שתי רציפויות (באופן חלקי ולא מדויק):

רציפות תפקודית - ההמלצה היא, במקום לאשפז - לחזור ליחידה, ולמילוי המשימות ככל הניתן. ולמרות הקושי, לשאוף לבצע את מה שכולם מבצעים.

גם אם מסדר הבוקר לא יהיה מושלם, וגם אם יכולתו של החייל לטפל בטנק תהא עתה תהיה חלקית בלבד, ההמלצה היא, ככל הניתן - להחזירו לשגרות עשייתו ולמילוי מטלותיו כחייל וכחלק מהיחידה.

השיבה למילוי משימותיו, היא ההבטחה הגדולה ביותר שיוכל בהדרגה, להניח מאחוריו את העקה, לחזור לשגרות חייו מהעבר, ולשחזר מחדש את יכולותיו, מסוגלויותיו ומגוון תפקודיו.

הרציפות הבינאישית - הבדידות היא אם הקשיים; ונֶתֶק, הוא אביהם של חוליים רבים.

במקום לבודד את החייל בבית החולים תחת הצוות המטפל, כפי שהיה מקובל לפני שנים. היום המגמה לעודד אותו להחיות מחדש את מגוון החיבורים הבינאישיים שהיו מנת חלקו לפני צאתו למלחמה.

לאפשר ולסייע לו לאחות ולחדש את קשריו עם בני משפחתו, עם חבריו ובתוך מגוון המסגרות בהן הוא נוטל חלק, והיכולות מאוד לסייע בריפוי, בשחזור זהויותיו המעצימות, ובשיבה לעצמו.

ההנחה היא שככל שנאפשר ונסייע ביצירת רציפויותיו התפקודיות והבינאישיות, כך ייטב תהליך החלמתו, התחברותו למשאביו הרבים, וחזרתו לתפקוד תקין.

ובחזרה אלינו ולקבוצת ההורים:

המציאות מלמדת כי במרבית המקרים, גם חיילים שחוו התמודדויות קשות בשדה הקרב "חוזרים לעצמם" במהלך הזמן. רק מיעוט קטן מפתח תגובות פוסט טראומטיות וזקוק לעזרה רפואית.

קשב המכוון לצרכי הבנים, שפע אהבה, סבלנות ועידוד, בודאי יוכלו לסייע מאוד לילדים להתחבר למשאביהם הטבעיים ולחזור לחייהם הרגילים.

שיהיה לנו בהצלחה ולימים מאירים מאוד,
בני

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: