החליפו לי את הכדורים !

לראשונה נודע לי שאני זקן, כשביום פרישתי מצה"ל - החליף בתיבת הדואר מגזין הגמלאים "צוות", את עיתון "במחנה" הקרבי.

הייתי בשוק כשאחזתי בו, ובמקום תמונות של נוער מבצעי, ותיאורי פעילות שמציתים את הדמיון; פגשתי את עצמי בתוך פרסומות לציוד סיעודי ופתרונות מתקדמים להרטבת לילה.

בקיצור, כל מה שיכול לגרום לבנאדם לעשות על המקום פרסה ולהתחנן כי יגייסו אותו מחדש - לכל תפקיד אפשרי.

הבוקר קבלתי את הזפטה השנייה.

אני בן 53 ואימי נפטרה לפני כחצי שנה בגיל הקרוב ל-92.

עד יומה האחרון היא נטלה מולטי ויטמין שרכשתי עבורה.

זהו מולטי ויטמין מחברה ידועה השייך לקבוצת גיל "סילבר".

גם אני נוטל מספר שנים מולטי ויטמין - "שיהיה", ובליבי אומר שזה בטח לא מזיק ובודאי עושה "איזונים פנימיים" איפה שצריך.

היום הלכתי לרכוש חפיסה במקום זו שנגמרה לי.

הרוקח החביב עלי מסתכל במחשב ואז מביא לי - בדיוק את אותו "סילבר" אותו נטלה אימי בערוב ימיה.

אני מסתכל על הקופסה ועליו ואיני מאמין.

אני ספורטאי, מרגיש מצוין, מעדיף מדרגות על מעלית, ואפילו בסיום ההליכה עושה מספר עליות מתח.

"זה לא יכול להיות" אני לוחש לו וחש את עיני הממתינים בתור ננעצות בגבי.

הוא מסתכל עלי בנחת ושואל אותי "מה לא יכול להיות?".

אני מצביע על חפיסת הויטמינים ובקול רועד אומר לו "זה לאנשים זקנים".

הרוקח הצעיר מתבונן במחשב ושואל אותי "בן כמה אתה?"

אני משיב לו, הוא מחייך אלי ואומר לי כי אלו הויטמינים המיועדים לבני 50 ומעלה.

אני כמעט נחנק. הוא הרי הוא מכיר אותי,עד אותו רגע הייתי משוכנע כי אנחנו אפילו חברים.

איך הוא יכול לעשות לי דבר כזה, ועוד באמצע בית המרקחת המלא באנשים?

אני מתבונן בקופסה, נזכר בגיליון "צוות", וזיכרונות אימי הסיעודית, האלצהיימר, הפיליפינית ובית האבות מציפים אותי.

לא יפה לנהוג כך באדם מבוגר. רק בקשתי שיחליפו לי את הכדורים. לא יותר מזה.

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: