ראיית הבעיה - היא הבעיה !

שלום חברים,

סטיבן קובי (ז"ל) בספרו הנהדר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד", מציין כי פעמים רבות - הדרך בה אנו רואים את הבעיה היא הבעיה.

אני מעוניין לספר לכם סיפור בו אני נזכר בכל פעם שאני חושב על דבריו אלו (ומאחר וחלפו שנים רבות איני בטוח כי אני מדייק בפרטים).

בחדר אוכל גדול בצה"ל הייתה תופעה שחזרה על עצמה מדי שנה.

בקיץ - התור לאוכל התנהל כסדרו, ולעומת זאת, בחורף - היה תור ממתינים ארוך מאוד.

זמן ההמתנה הממושך הביא לאבדן שעות עבודה יקרות, לירידה בשביעות הרצון ולניסיונות חוזרים ונשנים לפתור את הבעיה.

לבסוף גייסו סיוע של מהנדסי תעשיה וניהול - להתמודדות עם הסוגיה.

המהנדסים בדקו את התהליך, מדדו זמנים וערכו סיכומים.

הם מצאו כי הבעיה נעוצה בשיטת חלוקת המזון.

בחורף - הסועד היה ניגש לראשית מסלול החלוקה ומצטייד במגש ובסכו"ם.
אחר כך אוחז בקערת המרק וממלא אותה. מניח את הקערה, אוחז במגש וממשיך במסלול.

בתחנה הבאה, הוא אוחז בצלחת וממלא אותה במנה הראשונה. מניח את הצלחת על המגש ועובר למנה השנייה וכך הלאה - באופן שאורך זמן רב מאוד.

חישבו המהנדסים כי תהליך חוזר ונשנה זה, מאריך מאוד את משך התור - בהשוואה למצב בו הסועד אוחז בצלחת ומתקדם עימה לאורך קו חלוקת המנות בלי כל צורך להניחה ולהרימה מחדש בכל תחנה ותחנה.

עוד הם מצאו כי הצורך במגש - נוצר בשל תוספת קערת המרק בראשית המסלול.

על כן - הם פנו לאחראי חדר האוכל, הציגו בפניו את הממצאים, והסבירו לו כמה זמן מתבזבז בפרוצדורה הנוכחית; וכמה זמן (שעות עבודה של הממתינים, פגיעה בשביעות רצונם ועוד) יחסכו - אם יעביר את סיר המרק ואת הסכו"ם לסוף מסלול חלוקת המזון.

האחראי הקשיב לדבריהם ולממצאי חישוביהם ולבסוף ביטל את דבריהם באחת והשיב: "זה נחמד שאתם מציעים להעביר לסוף, אבל מרק הוא מנה ראשונה !!!"...

עד כאן סיפור המרק.

אני נזכר בדבריו של סטיבן קובי מראש העמוד וחושב בליבי - כי לעיתים, מאוד לא פשוט לעלות על העץ הכי גבוה ביער, ולזהות שבכלל אנו נמצאים ביער הלא נכון...

שיהיה לנו יום עצמאות שמח וחג בלב,
בני

למעוניינים - אני מצרף מילים שכתבתי בעבר בנושא דומה במקצת »

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: