סיפור הלָמדים האסורים

לידי בסופרמרקט עומד ילד שמספר לאימו כי לדברי המורָה - הוא משתפר בלימודים אבל יש לו בעיה עם כל ה"לָמדים האסורים".

האֵם שואלת אותו "עם מה?"

הילד משיב לה - "את יודעת: לפטפט, להתפנות, למלא את הבקבוק, לצייר".

אני שומע זאת, עולה לי לחץ הדם, והפה שלי מגיב: "מה עם לנשום ולחיות? זה גם בלָמד".

הילד מביט באימו ובי לסירוגין ופושט ידיו לצדדים כמי שאומר "מצטער, אין לי מושג".

אני מחייך ומתנצל בפניהם על התערבותי הלא מנומסת וחושב בליבי - מה יקרה אם מישהו יסייע למורה:
כך שבמקום לראות את תלמידיה כאיום ולהפוך אותם לאסירים, היא תלמד - לעודד אותם לעשות כל מיני דברים בלָמד: לשאול, ליצור, לחשוב, לשאוף, ליפול, לקום, לשמוח, לשתף פעולה, ללמוד, לאהוב...

מי יודע, אולי הדבר יסייע לה להשתחרר מעט מכִּלאה, ויתכן שאף - לצמוח ולהתפתח בעצמה. (למרות ש"לצמוח, ולהתפתח" זה גם בלָמד)...

צפו בסרטון נפלא בעיני בן שש דקות של מישהו שבדרכו יודע לעשות זאת:

מצרף גם קישור לסיפורו של אירוע נוסף בו היה לי קשה שלא להתערב.

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: