מסע הסיפור החיצוני והסיפור הפנימי
כשמחברים סיפור חיצוני לפנימי - מגיעים הביתה.

כשאנחנו מחברים בין סיפור חיצוני (התנהגות) לבין סיפור פנימי (חוויות גופניות, רגשות ומחשבות שמחוללות את ההתנהגות) - אנחנו הופכים למפעל הפיס של חיינו:
- התמונה שבידינו עוברת מ־מקוטעת ל־מקיפה
- אנחנו מחליפים בדידות ב־חיבור
- ואבדן תקווה הופך ל־מרחב של בחירה
כך, באמצע החיים, הופכים ל'בעלי מזל סדרתיים'.
כך אני פותח את סדנת הסיפור החיצוני והפנימי
💬 הסיפור החיצוני - ההתנהגות שלנו. מה שנראה וגלוי לעין.
💭 הסיפור הפנימי - פחות גלוי: החוויה הגופנית, הרגשית והמחשבתית שמפעילה את ההתנהגות.
דוגמה פשוטה:
אם באמצע הסדנה אתפרץ בצעקה - זה ה־חיצוני.
המשתתפים ייבהלו, אולי אפילו יפרשו זאת כאיום.
אבל אם יתגלה שדרכתי על נעץ - הכאב שחוויתי בתוכי משנה את כל התמונה...
✨ כשהסיפור הפנימי והחיצוני מתחברים - כל מה שנראה פתאומי או מבלבל הופך לבהיר, מחובר ושלם, ויוצר נקודת מוצא חדשה שלפניכן לא הייתה זמינה לנו.
אירוע ממחיש נוסף
תדמיינו: אני מזמין אנשים לסדנה על סיפור פנימי וחיצוני - ופתאום מכריז:
"אני חייב לעזוב עכשיו!"
המשתתפים המומים. גם האחראי לאירוע לא מבין מה קורה.
אבל אז מתברר: נזכרתי שהשארתי את הגז דולק בבית.
ברגע שמגלים את ה־פנימי, כל הסיפור משתנה:
מה שנראה כהתנהגות לא הגיונית מקבל משמעות חדשה וברורה, ומאותו רגע נפתחות אפשרויות שלא היו זמינות קודם:
1️⃣ פתרון מיידי דרך אחרים - מתקשרים לשכן/קרוב שמכבה את הגז.
2️⃣ פעולה פרקטית במרחב - כיבוי ברז הגז החיצוני.
3️⃣ פתרון טכנולוגי כיבוי מרחוק אם ישנה טכנולוגיה שמאפשרת זאת.
✨ בכל פעם שהסיפור החיצוני והפנימי מתחברים - נפתח לנו מרחב רגשי, חשיבתי ופרקטי חדש.
וכך, יום אחרי יום - אנחנו יכולים להפוך למפעל הפיס של חיינו.