כל התפוז או רק פלח ממנו?

זה תענוג גדול לעבוד עם מי שמצליח.

כאנשי מקצוע, אנו שמחים לגילויי הצלחתו, מסייעים לו למנף אותה, ואולי אף לפתח זהות של מצליחן.

ומה עושים עם מי שאינו מצליח?

למשל עם מתאמן מפחד, חושש, המכריז שהוא כישלון.

במצב זה, אחת האפשרויות היא לעבור ל- עבודה עם חלקים:

כלומר - אם כשהוא מצליח אנו עובדים עם כולו, מעצימים אותו ומתייחסים אליו כמצליחן, בעבודה עם קושי, פחד, או נאחס, נוכל לעבור לעבוד (רק) עם החלק הכואב שבתוכו.

לדוגמה כשהמתאמן מכריז שהוא מפחד, נוכל לומר לו:

"אז יש בך מקום שמפחד עתה. האם תוכל לזהות היכן בגוף אתה מרגיש אותו? מה קורה שם כעת? מהן המחשבות והתחושות שעולות בו? מהו השם של ההרגשה הזו"?

המעבר לעבודה עם חלק (או חלקים), מסייע לנו רבות:

הוא עוזר לנו למקד את הקושי, לתחום ולהקטין אותו, ואף ליצור הפרדה בינינו לבינו.

(כבר לא אנחנו הבעיה, אלא עתה - יש מקום בתוכנו המצוי בבעיה...)

ברגע שהגדרנו, שיימנו וזיהינו מקום/ חלק מובחן זה, נפתחות בפנינו גם אפשרויות המשך:

כשאנחנו פחות מוצפים; במקום להיות בסערה, אנחנו יכולים להקשיב למקום הסוער שבתוכנו, ואולי אף לערוך עימו דיאלוג; ובמקום להיות נתונים להשתלטות הקושי עלינו, אנחנו מוזמנים לבחור מה אנחנו מעוניינים לעשות עימו, ולאן אנו מעוניינים להוביל אותו.

וכך בעצם אנחנו עוברים ממקום של הצפה, קושי ודחק, למקום של מיקוד, יצירת מרחב ובחירה.

במצב זה למשל נפתחת בפנינו האפשרות להזמין את המתאמן על שלל כישוריו ומשאביו לבחור כיצד הוא רוצה לטפל בכאב או בפצע המקומי שבתוכו.

ובאותה נשימה (וגם במעבר חד), אני מזמין אתכם להתענג על אחת מיצירותיו הנפלאות של Istvan Banyai.

לצפייה בסרטון הנפלא Zoom (הקיים גם כספר ובעל גרסאות רבות):

שימו לב כיצד משתנה חווייתכם תוך כדי השתנות הפרשנות מול עיניכם.

(אני צפיתי בו מספר פעמים ובכל פעם רותקתי מחדש למה שקורה לי לאורך הצפייה בו).

לחיים נהדרים בהם אתם עורכים את ה-Zoom המיטיב עמכם,
בני

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: