לכתוב בקיצור, הא!

מעולם לא העזתי להראות לאבי היקה והקפדן (עליו השלום) עבודה שכתבתי באוניברסיטה.

לקראת סיום התואר הראשון הייתי גאה מאוד בעבודה סמינריונית שהכנתי ולראשונה בחיי הרהבתי עוז ומסרתי אותה לידיו.

לאחר זמן הוא החזיר לי אותה ותגובתו המקיפה כללה את המילים:

"לא היה לך זמן לכתוב בקיצור. הא"?

ומדוע אני מספר זאת. כיוון ששנים רבות לא ידעתי לכתוב בקיצור.

כיום ברור לי כי הדבר היה קשור לקשיי להבחין בין עיקר לטפל, וליכולתי להתמקד בעיקר.

מעת לעת אני מאמן אנשים מאותגרי זמן.

פעמים רבות אני לומד כי ריצתם האינסופית אחרי זנבם נועדה לסתום חור רגשי בחייהם.

כשאני צופה בהם, עולה בדעתי שקשה מאוד לסתום נזילה של חור בלתי מזוהה.

(אם גם אתם מוצאים עצמכם בין שורות אלו),

שאלו עצמכם מהו הדבר הזה, שאם יקרה בחייכם - יהפוך אותם למשמעותיים ולמסופקים יותר. (ממליץ לא להיעצר בתשובה הראשונה שעולה).

ככל שתדייקו בתשובתכם, יתכן כי תמצאו את תחילתו של הפקק שלרבים מאיתנו, הוא מאוד נכסף, וממש לא נגיש.

לימים מאירים מאוד,
בני

הצטרפו לרשימת התפוצה:

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי כדי לקבל באימייל את הסיפורים והמאמרים ועדכונים על מועדי הקורסים הקרובים.

הגיבו באמצעות פייסבוק: